<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"י</h1>
<h2>דף מט.</h2>
לשון ירושלמ' בסוף שביעית [פ"י ה"א], וכל מעשי ב"ד אילו גזרי דינים, פשיט' הא מילת' מלוה שהיא נעשית כופרני' אינה משמטת, כפרנית שהיא נעשית למלוה משמטת. ר' ירמיה אף למדת הדין כן, לא צורכה דלא מלוה שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית. בשלהי פ' משנת כל הנשבעין גר', והשביעית משמטת השבועה, ותימ' להרב הלוי ותיפוק לי' בלא קרא, דאפי' אם היתה מלוה נפקעת, כ"ש שבועה דהא מלוה אין כאן שבועה אין כאן, וי"ל כדגר' בירוש' דסוף שביעית, מלוה שהיא כפרנית אין שביעית משמטתה, דאם כפר המלוה ערב שביעית והודה לו למוצאי שביעית דחייב, ואפי' הכי קמ"ל קרא דמשמט השבועה, אם נתחייב שבוע' קודם שביעי', שבוע' דאורייתא כגון הודה במקצת וכפר במקצת ואחר שביעית הודה בכל, קמ"ל דמשמטת השבוע' ופטור מכל וכל, ומלוה כופרני' שכופר בכל. וא"ת מהא דתני' בתוספתא דשביעית [פ"ח ה"ו], דברי' שהשביעית משמטתו, משמטת נמי שבועתו, שאין שביעית משמטת [אין משמטת] שבועתו, י"ל דלא אתי למעוטי כופר במקצת, אלא אתי למעוטי הקפת חנות לר' יהודה, ומלוה חבירו על המשכון או בשטר שיש בו אפותיקי.
